פינוי-בינוי מזורז למתחמים שנהרסו במלחמה - חזון או חלום?

"קודם אנחנו מעצבים את המבנים שלנו, ואחר-כך הם מעצבים אותנו." כך אמר וינסטון צ'רצ'יל לחברי בית הנבחרים של הפרלמנט הבריטי, לאחר שבית הנבחרים עצמו נהרס בהפגזה ב-10 בחודש מאי, 1941. צ'רצ'יל התעניין בחידוש המבנה, ובעיקר זיהה את ההזדמנות הטמונה בחידושו כדי להשפיע ולעצב את האוירה והפעילות של בית הנבחרים שיחזור לפעול בתוך המבנה המחודש.

כעת, לאחר סיום המלחמה הנוכחית (נקווה שזה אכן הסיום), תצטרך הכלכלה הישראלית לשאת על כתפיה תהליכי שיקום ארוכים - של חיילים ואזרחים, של קהילות, ושל מבנים רבים. שיקום המבנים הוא תהליך שיפגוש חסמים מגוונים כגון בירוקרטיה, הימשכות לאורך זמן רב, ועלות גבוהה למשלם המיסים. חדי העין יבחינו כי אלה אותם אתגרים בדיוק שאתם מתמודדת מדינת ישראל בשאלת חידוש המבנים הישנים בארץ, באמצעות התחדשות עירונית.

נדרשת התאמת הכלים להתחדשות עירונית לשיקום המתחמים שנפגעו במלחמה

בימים הקשים האלה שעברנו, בהם נוצרו עוד ועוד אזורים מוכי הרס, כבר יש בעלי חזון שמזהים את הפוטנציאל לזרז את שיקום האזורים שנהרסו - באמצעות התאמתו של ארגז הכלים להתחדשות עירונית. אפשר לראות דוגמאות לכך בבת-ים, בחולון, ברמת-גן וברחובות, וגם הרשות הממשלתית כבר בודקת איך לקדם ולזרז תהליכים (הקישורים לכתבות בעיתונות). לפני שנפגעו, היו חלק מן האזורים הפגועים כבר בשלבי התארגנות לפינוי-בינוי. אפשר היה לומר, בזהירות וברגישות, שבמקומות האלה הריסת הבתים הקדימה את ההתארגנות והתכנון - שמתרחשים בימים כתיקונם לפני ההריסה. עדיין אפשר לשקם את המתחמים הללו באמצעות התחדשות עירונית, רק צריך לערוך בה כמה התאמות.

השעון התכנוני

בשעון התכנוני של מדינת ישראל, המחוג הקטן סופר בשנים. מאידך, העולם כבר הוכיח שתהליכי תכנון עירוני יכולים להתנהל גם בטווח של חודשים, וזאת עוד בימי שגרה. האפשרות לקצר תהליכי תכנון הוכחה גם בישראל - באמצעות הותמ"ל (הועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור). יש ביקורת ציבורית רבה על פעילותה של הועדה - שהקצב שלה גבוה מדי ולא מאפשר העמקה בסוגיות שונות. אבל בתחום ההתחדשות העירונית היא מוכיחה שאפשר לעשות עבודה מעמיקה לתכנון מתחמי התחדשות עירונית, תוך שימת דגש משמעותי על ההיבטים החברתיים, ולקצר את זמני התכנון בעשרות אחוזים.

נראה שהנסיבות בארץ כיום דורשות הקמה של מסלול תכנוני למקרי אסון. זה רלוונטי מאוד למצב כיום, זה צורך שעולה תמיד בסבבי מלחמה או אירועים בטחוניים, ולא פחות חשוב מכך - יהיה בו צורך משמעותי מאוד אם תתרחש כאן רעידת אדמה גדולה (ההסטוריה מראה לנו שמדי פעם מתרחשת באזורנו אחת כזו). הנחת התשתית למסלול כזה מצריכה מחשבה על ארגון מחדש של התהליך התכנוני, מחשבה על הסמכויות הרלוונטיות הנדרשות והיכן יש להניח אותן, וכיצד לאפשר לרשויות השונות (וכנראה גם לדרוש מהן) לשתף פעולה בקצב גבוה. אך ברור מאוד שהתוצאה צריכה להיות מסלול תכנוני מהיר מאוד, שמאפשר תגובתיות גבוהה במקרי אסון.

החזית האנושית

הסטטיסטיקה של משך הזמן שלוקחים תהליכי התחדשות עירונית מראה ירידה איטית אך עקבית במשך הפרויקטים. 14 שנה... 12 שנה... אך לא כולם זוכרים שהספירה מתחילה רק מתי שמתועדת פניה למערכת התכנון. למעשה, המספרים האלה אינם משקפים את שנות ההתארגנות שמתרחשות לפני שבכלל מתחיל תהליך תכנוני. התארגנות בעלי הדירות היא תהליך קהילתי מורכב שלוקח זמן רב, חודשים רבים במקרים היעילים ביותר, לעתים שנים. משך הזמן נובע מסיבות שונות, בין השאר בגלל עבודה מבוזרת וחסרת נסיון, אחריות רבה שנחה על כתפי אנשים מועטים, התנדבות הנציגים, הבשלת הלבבות, נוכחות של יותר מיזם אחד, החתמות מפוקפקות וכו'.

במקרים של שיקום מתחמים שנהרסו, אין זמן לבזבז. על העבודה החברתית לסיוע בארגון הבעלים להתחיל מיידית. מתחמים כאלה דורשים ליווי חברתי מיידי ואינטנסיבי, היות והדיירים מתחילים למעשה את תקופת הפינוי באופן מיידי, וללא הכנה מראש. יועץ חברתי להתחדשות עירונית הוא גורם מושלם לתחילת התנועה של תושבי המתחם שנפגע לקראת התארגנות. ביכולתו להתמודד עם סיוע בתהליך של שיקום התושבים והקהילה, מציאת פתרונות מידיים, סיוע בניהול תהליכי קבלת החלטות, מיתון מחלוקות ובניית הסכמות, שיתוף התושבים בתהליך התכנוני המזורז, סיוע בהתקשרות עם גורמי מקצוע מייעצים ויזם מבצע - וכל זאת באינטנסיביות ובזמן קצר. נוכחות של יועץ חברתי המלווה את התושבים בתהליך, יכולה להיות ההבדל בין הימשכות השבר שבאובדן הבית לבין חוויה של שיקום והתחדשות.

צעדים ראשונים

אז איך מזרזים את תהליכי התכנון? זו שאלה שמתמודדים אתה כאן בארץ שנים רבות. אבל כיום ניצבת בפנינו הזדמנות שלא היתה כאן קודם. ערים רבות בעולם הקימו מערכות או מנגנוני תכנון-בזק לטובת התמודדות עם נזקי מלחמה - הירושימה ורוטרדם, לדוגמה. לאור היקף הנזק האדיר בערים אלה במלחמת העולם השניה, הוקמו בהן מנגנונים לתכנון מזורז שנועדו לאפשר שיקום מהיר של אזורים שלמים. אצלנו, לשמחתנו, היקף הנזקים קטן בהרבה, ומצד שני הכלים של ההתחדשות העירונית כבר קיימים. נדרשת רק התאמה של הכלים האלה כדי לייצר מנגנון מותאם לשיקום מהיר.

ישנם כמה צעדים ראשונים שאפשר כבר להצביע עליהם, שיקדמו אותנו בכיוון הנכון. ראשית, כמובן, הנחת התשתית החוקית לכל המנגנון. ספר החוקים עובר כיום עדכונים ושינויים רבים, רובם זמניים, שנועדו לזרז את תהליך השיקום של ישובי עוטף עזה והצפון. תכנון בסביבה עירונית צפופה מצריך עבודה מעמיקה יותר, אבל אפשר להמשיך את המגמה ולייצר מנגנון מהיר גם לסביבה עירונית.

שנית, צריך גוף שינהל ויתכלל את כלל תהליכי השיקום בפועל, מישהו שיוכל לוודא שהתהליך ממשום כל הזמן לנוע ולא נתקע בשום מקום. מינהלת שיקום. מינהלת זו תוכל להיעזר בתשתית הקיימת של תהליכי ההתחדשות העירונית, במינהלות העירוניות, באנשי המקצוע, ובשוק היזמי כמובן, אך תחזיק גם בכוח ובמשאבים לזרז את התהליך בכל הרמות. כאמור, אחד מצעדיה הראשונים בכל מתחם, צריך להיות חיבור בעלי הדירות לתהליך התארגנות המלווה מקצועית על-ידי יועץ חברתי.

אנחנו חייבים לשקם את האזורים שנפגעו במהירות. זה הכרחי להמשכיות החיים העירוניים ולשפיות הקהילתית שלנו. לשם כך, עלינו לייצר מנגנונים שיתנו מענה מיידי לאתגר הזה. ממש עכשיו. ואם רק נשכיל להקים מנגנונים שיעבדו, ונשאר גם צנועים מספיק כדי לשפר אותם תוך כדי תנועה - אולי בטעות נמציא משהו מספיק טוב כדי לשמר אותו גם אחר-כך, ולשפר באמצעותו את תהליכי ההתחדשות העירונית ה'רגילים', שנמצאים אתנו וישארו אתנו לעוד שנים רבות.