• עידו קלינברגר

השריף של ההתחדשות העירונית. כן, יש כזו

מי שמסתובב במתחמי התחדשות עירונית ומדבר עם דיירים, יודע עד כמה לפעמים האמת היא מכוערת ועגומה. עד היום, אחרי שההתחדשות העירונית צוברת תאוצה כבר יותר מ-15 שנה, עדיין קל מאוד למצוא תושבים שההתחדשות העירונית היא עבורם סיוט מתמשך. וממש לא מדובר במקרים נדירים.


הציבור הישראלי יודע שכשנפגעים בתאונת עבודה פונים לביטוח לאומי. יש זכויות, יש שירותים, יש קצבאות, יש סיוע. יש גם הרבה בירוקרטיה, אבל הזכויות מעוגנות ושמורות. כנ"ל - כשיש בעיות עם המעסיק, פונים לבית הדין לעבודה, וכו' וכו'. הציבור הישראלי יודע שיש למי לפנות. אבל בהתחדשות העירונית, קיים בציבוריות הישראלית ואקום משמעותי מאוד של מידע וסיוע. לתושבים קשה מאוד למצוא מידע ברור, נגיש, מובן, זמין, רלוונטי ומעודכן. חשוב לציין את המינהלות להתחדשות עירונית שקמו בערים רבות באזורי ההתחדשות העירונית, אשר עושות מאמצים משמעותיים כדי לספק ייעוץ ומידע לתושבים בחלק מהמקרים. אך הביקוש למידע ולסיוע גדול מההיצע. בהרבה.


בנוסף לכך, החקיקה בתחום ההתחדשות העירונית לא רוכזה מעולם בתהליך מסודר של בניית מנגנון שמטרתו להגן על זכויות הדיירים בהתחדשות עירונית בכלל, ועל החלשים מביניהם בפרט. מנגנוני ההתחדשות הראשונים לא כללו כלל הגנה על דיירים. ההגנה החלה להגיע בטלאי חקיקה כגון "חוק המארגנים (המאכערים)", "חוק הרשות להתחדשות עירונית", "חוק הדייר הסרבן" וכו' - שבהם ניתן כל פעם פתרון לסוגיות בודדות, ובהחלט לא ניתן מענה מערכתי שמסדיר את ההגנה על זכויות הדיירים.


אז מה עדיין קורה בשטח? הנה כמה דוגמאות:

  • תושבים נדרשים לחתום על הסכמים שהם אינם מבינים, ללא אפשרות או הזדמנות להתייעץ עם עו"ד המצוי בפרטי הפרויקט, תוך שמופעל עליהם לחץ לחתום במהירות (אם על-ידי היזם או על-ידי קבוצות דיירים התומכות בקידום הפרויקט).

  • תושבים נדרשים לחתום על הסכמים תוך שמוצגת להם תמונה חלקית מאוד של הפרויקט, מבלי שניתנת להם תמונה כוללנית ומפורטת של תלאות התהליך.

  • תושבים נדרשים לחתום על הסכמים תוך הפעלת לחץ שאם לא יחתמו בהקדם ייתבעו כ"דיירים סרבנים".

  • תושבים נאלצים לחתום אחרי שגורמים שונים מפעילים עליהם לחץ כבד, כולל הטרדה פיזית וטלפונית, איומים, השחתה של רכוש שלהם ואף אלימות פיזית.

  • מתחמים שלמים נגררים למחלוקות וסכסוכים בגלל שתושביהם מתפלגים "בעד" ו"נגד", מבלי שמרבית התושבים מחזיקים בידע אובייקטיבי ומעודכן לגבי הפרויקט שלהם.

  • יזמים נוקטים בשיטות שונות כדי "לנצח" יזמים מתחרים במספר ההחתמות, במקרים רבים תושבים נפגעים מהתחרות הזו והם אפילו לא יודעים זאת.

  • מארגנים, מאכערים, מחתימים, קבלני חתימות - עדיין פעילים בשטח, והם גוזרים קופון שמן מאוד מהפרויקט. מאיפה מגיע הכסף? על חשבון התמורה לדיירים כמובן.

  • ועוד שלל מרעין בישין שמאפיינים את הפרויקטים הללו.

בשנת 2016 חוקק "חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית", שמכוחו הוקמה הרשות. הקמתה ארכה תקופה לא מבוטלת, והרשות החלה לעבוד בפועל רק אחרי מינוי מנהל הרשות חיים אביטן, יותר משנה לאחר מכן (אגב, מנהל הרשות התחלף השבוע, ברכות הצלחה לעו"ד במברגר בתפקיד החדש). אחרי מינוי המנהל, הוקם סוף סוף משרדו של "הממונה על פניות דיירים", שתפקידו וסמכויותיו מוגדרים בסעיף 7 בחוק. לתפקיד מונתה, ומחזיקה בו עד היום, עו"ד תמר עדיאל זכאי.

אל הממונה רשאים להגיד תלונות תושבים אשר חשים שנעשה להם עוול במסגרת תהליך ההחתמה והכניסה לפרויקט התחדשות עירונית. תהליך הגשת הפניה מבוצע אונליין, והוא זריז וקל לביצוע. ניתן למצוא את עמוד הגשת הפניה כאן באתר הרשות.


עיון מהיר בלשון החוק יגלה שסמכויותיה של הממונה עמומות. יש שיגידו איפלו מוגבלות למדי. אך יותר מאשר דרך הגדרת הסמכויות, אפשר ללמוד על פועלה של הממונה דרך עמוד האינטרנט שבו מתפרסמות החלטותיה לגבי פניות המגיעות למשרדה. חלק מן הפניות נקבעות כבלתי-מוצדקות, אך חלקן נקבעו כמוצדקות. בכמה מקרים בודדים, פסקה הממונה כי יש לראות את הדיירים הפונים כאילו לא חתמו על ההסכמים שהוחתמו עליהם. כלומר הממונה קבעה כי לדעתה ההחתמה נעשתה באופן שאינו לגיטימי ולכן יש לראות בחתימות הללו כבלתי תקפות. חשוב לציין, כפי שמציינת הממונה בעצמה במסמכי ההחלטה, שאין לה סמכות לבטל חתימות אלה בפועל (סמכות הנתונה רק לבית-משפט), אלא רק לתת את חוות-דעתה כבדת המשקל במידה והנושא ייבחן בהליך משפטי. בפועל, בעלי תפקידים רבים מתחום ההתחדשות רואים בכך ביטול דה-פקטו של החתימות.


למרבה הצער, עיון במסמכי ההחלטות של הממונה לביטול חתימות על הסכמים, גורם - לפחות אצלי - ליותר תסכול מאשר לתקווה. המקרים המתוארים בתחקיר המעמיק של הממונה נשמעים בדיוק כמו עשרות ומאות רבות של מקרים שאנחנו פוגשים בשטח כל הזמן. מרבית המקרים לא מגיעים לשולחנה של הממונה, וגם במקרים שכן מגיעים - סמכויותיה של הממונה לא מספיקות כדי לאפשר לה לפעול באופן מורגש ובהיקפים הנדרשים לסיוע לדיירים. כפי שיזם אחד ציין פעם באוזני ברגע של כנות - "גיליתי שהיא לא יכולה לעשות לי כלום... אז פשוט הפסקתי להגיב למיילים ולטלפונים שלה."


עם כל זאת, צריך לברך על קיומו של המוסד הזה, ולשאוף לחזק את סמכויותיה של הממונה כמה שיותר. אולי אם היקף הפניות ילך וייגדל, יהיה בכך לסייע להדגים את הצורך המשמעותי שרק הולך ומתרחב בסיוע לדיירים בהתמודדות עם הדורסנות של ההתחדשות העירונית. ומה אנחנו יכולים לעשות? שמעתם סיפור על החתמה פוגענית? הפנו את הנפגעים ועודדו אותם להגיש פניה לממונה בעמוד הגשת הפניות באתר הרשות.


לקריאה נוספת על הממונה על פניות דיירים ברשות להתחדשות עירונית, הכנסו לעמוד האינטרנט שלה.

34 צפיות0 תגובות